לא הוכח טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת פסלות בביה"ד לעבודה

השופטת נילי ארד

1.      1.      לפנינו ערעור על החלטתה של רשמת בית דין זה השופטת לאה גליקסמן מיום 1.4.08 אשר דחתה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי אשר דחה בקשת המערער לפסלות שופט (בש"א 662/07).

הבקשה וההחלטה בעניין פסלות שופט

2.   המערער הגיש לבית הדין האזורי בתל אביב תביעה בסכום של 2,864,229 ש"ח נגד המועצה הדתית תל אביב יפו (היא המשיבה - להלן: המועצה). בתביעתו עתר המערער לפיצוי על עוגמת נפש ולזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו במועצה בין השנים 1987 עד 2000 כ"מפקח וממונה על המנגנון וכוח אדם" ולאחר מכן כ"עוזר לנושאי פיקוח למ"מ ראש המועצה".

לאחר שהסתיים הליך ההוכחות הגיש המערער בתאריך 12.7.07 בקשה לפסילתו של אב בית הדין השופט שמואל טננבוים מלדון בתביעה, וזאת מן הטעמים שלהלן: בשלב כלשהו בהליך התביעה ייצג את המערער עו"ד יורם פיי. בין עו"ד פיי לבין השופט טננבוים היו  בעבר קשרי עבודה אשר הסתיימו במחלוקת בעניין שכר טרחה; לשופט היכרות עם עד מטעם המועצה ועם יו"ר המועצה; נציג הציבור טען בדיון כי הוא מכיר את יו"ר המועצה; השופט מנע מן המערער לשאול שאלות בדיון ההוכחות; הוחלט על המשך הדיון בתיק בהעדרו של נציג  הציבור (להלן: הבקשה לפסלות שופט).

2.      2.      בהחלטה מיום 29.7.07 דחה בית הדין האזורי את הבקשה לפסלות שופט כשעיקר טעמיו באלה: הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של "למעלה משמונה חודשים לאחר סיום הליך ההוכחות ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים"; עו"ד פיי לא ייצג את המערער בדרך כלשהי בהליכים שהתנהלו בפני השופט טננבוים שפסילתו התבקשה; עו"ד פיי התפטר מייצוגו של המערער "למעלה משנתיים לפני תחילת הדיונים בפני הרכב" בראשות השופט; במהלך התקופה שהתיק התנהל בפני השופט המערער ייצג את עצמו; בהתייחס לכלל טענותיו של המערער אין כל חשש למשוא פנים משאין לשופט אשר דן בהליך "כל קירבה ממשית למי מהמעורבים בתיק" ולא קיים "כל עניין כספי או אחר בהליך או בתוצאותיו"; החלטות בית הדין אשר מנעו מהמערער להפנות שאלות לעד נומקו בפרוטוקול ואין בהן כדי להוות עילה לפסלות, וההחלטות בדבר הזמנת נציג ציבור שלא הופיע ניתנו בהתאם לדין. משנדחתה הבקשה חויב המערער בתשלום הוצאות המועצה ושכר טרחת עו"ד בסך  של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ (להלן: החלטת הפסלות).

3.      3.      בפסק דינו של בית הדין האזורי (השופט שמואל טננבוים, נציגי ציבור מר יצחק כהן ומר יאיר כהן; עב' 3027/01) נדחו מרבית רכיבי תביעתו של המערער ובהם: התביעה לתיקון דרגה, תשלום שכר בעד שעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, הפרשים בגין פיצויי פרישה ופיצויי עוגמת נפש. לא הוכחה טענת הבטחה לרכישת רכב עבודה לה טען המערער ומנגד הוכח שקיבל תשלום אחזקת רכב ב"דרגה הגבוהה ביותר המשולמת" לעובדי המועצה.

התקבלה בחלקה תביעתו לגרירת מלוא הוותק הקודם בשירות הציבורי תוך שהוכרה זכאותו מיום 1.5.98, המועד בו תוקנה חוקת העבודה לעניין זה. בהתאם לגרירת ותק, נמצא המערער זכאי להפרשי שכר ומענק היובל.  בית הדין האזורי חייב את המערער בהוצאות בסך 3,000 ש"ח בשל אופן התנהלותו בדיונים, בהתחשב בדחיית מרבית סכום התביעה ובהיותו גמלאי (להלן: פסק הדין).

4.      4.      פסק הדין ניתן בתאריך 6.8.07 ולפי נתונים במערכת מנת-נט הומצאו פסק הדין והחלטת הפסלות למערער ביום 21.8.07. כעבור כחודשיים ימים ממועד ההמצאה, בתאריך 18.10.07 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין ועל החלטת הפסלות.

החלטת הרשמת  

5.      5.      בהחלטתה קיבלה הרשמת את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין אולם דחתה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הפסלות.

בהתייחס לערעור על פסק הדין סברה הרשמת כי "יש לראות במחלתה של אשת המבקש טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין" והוסיפה: מאישורים רפואיים שצורפו לבקשה הוברר כי אשת המערער חולה בסרטן הלבלב, אושפזה בבית חולים במהלך חודש אוגוסט 2007, שוחררה להמשך החלמה במוסד מתאים ו"נזקקה לתרופות שונות". בנסיבות אלה ניתן להניח כי בכל אותה תקופה "לרבות בחודש אוקטובר 2007, הקדיש המבקש את מירב זמנו לשם טיפול באשתו, ליוויה לטיפולים שונים שנדרשה לעבור, רכישת התרופות עבורה וכיוצ"ב '". נסיבות אלה נמצאו להיות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. בנוסף על כך ובהתייחס לסיכויי הערעור ציינה הרשמת "לא שוכנעתי כי לא מתקיימים כלל סיכויי ערעור בנוגע לכל הקביעות בפסק הדין".

נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הפסלות וזאת מטעמים אלה:

א. איחור מהותי בהגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה על פסלות השופט. לעניין האיחור בהגשת הבקשה, הבחינה הרשמת בין המועד להגשת ערעור על פסק הדין, ובין המועד להגשת ערעור על החלטה הפסלות תוך שקבעה כך: לפי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 "ערעור על ההחלטה בעניין פסלות שופט היה על המבקש להגיש בתוך 10 ימים מהיום שבו הודעה לו ההחלטה (תקנה 112ג(ב) לתקנות), כלומר  עד ליום 10.9.07 ואילו ערעור על פסק הדין היה על המבקש להגיש בתוך 30 יום  מהיום בו הומצא לו  פסק הדין (תקנה 73 לתקנות), כלומר, עד ליום 8.10.07. הבקשה שבפנינו הוגשה ביום 18.10.07. לפיכך, בכל הנוגע לערעור על ההחלטה בעניין פסלות שופט, הבקשה שבפנינו הוגשה באיחור משמעותי של כחודש ושבוע, בעוד לגבי הערעור על פסק הדין מדובר באיחור פחות משמעותי, של 10 ימים."

ב.   "בכל הנוגע  לערעור על ההחלטה בעניין פסלות שופט, יידרש טעם מיוחד  חזק יותר על מנת להצדיק הארכת מועד". לאור מהות ההחלטה מושא ההליך "נדרש טעם מיוחד מוגבר, וזאת לאור המועדים הקצרים שנקבעו בדין להגשת ערעור על החלטה מסוג זה, ולנוכח הצורך להביא טענות פסלות לסיומן בהקדם האפשרי".

ג.   לא הוכחה טענת המערער לפיה האיחור בהגשת הבקשה נובע מתקלה בחלוקת הדואר ומשלוחם "לכתובת אחרת תחת שם דומה". הוסיפה הרשמת וקבעה כי "במערכת המנת-נט קיימים נתונים בנוגע למועדים בהם הומצאו החלטות בית הדין האזורי למבקש, ועל פיהם, פסק הדין וההחלטה מושא הבקשה הומצאו למבקש ביום 21.8.07. משלא הוכיח המבקש כי פסק הדין ו/או ההחלטה הומצאו לו במועד מאוחר יותר, יש להסתמך על המועד הרשום במערכת המנת-נט ולמנות את הימים להגשת ערעור מיום 21.8.07".

ד.   מצבו הרפואי של המערער לא מנע ממנו מלנהל ענייניו המשפטיים ולהגיש הערעור במועד. בהתבסס על אישורים רפואיים שפירטו מחלותיו קבעה הרשמת כי המערער "סובל ממחלות אלה מזה זמן מה, ולא מדובר במצב רפואי שפקד את המבקש בסמוך למועד הגשת הערעור על פי דין... ולא הוכח כי מחלות אלה הפריעו להתנהלותו.. באופן שלא התאפשר לו לנהל את ענייניו המשפטיים, ולהגיש לפחות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בתוך המועד להגשת ערעור".

ה.  סיכויי הערעור על ההחלטה שלא להיענות לבקשה לפסילת השופט,  נמוכים.

  על כל אלה הוסיפה הרשמת וציינה, כי במסגרת הערעור על פסק הדין יוכל המערער להשמיע טענותיו בדבר פגמים שנפלו לדעתו במותב בית הדין אשר דן בעניינו.